ח'טיב ואח' נ' סואר אחזקות ובנייה בע"ם ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת ע. גולומב) מיום 26/8/2013, בה נעתר לבקשת המשיבה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה ,להבטחת הוצאה המשיבה בהליך (להלן: "ההחלטה").

2.לאחר עיון ובחינה אני רואה לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת תגובה.

3.בנסיבות ההליך שבפניו, עשה בית משפט קמא שימוש מושכל ובאיזון הראוי בסמכות המוקנית לו בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

4.אכן חיוב בערובה לתשלום הוצאות כתנאי לניהול הליך בפני הערכאה הדיונית ,הינו צעד חריג ובפרט כשאין בפנינו תובע -תושב חוץ או חברה בע"מ.

יחד עם זאת, נוכח סיכויי התביעה (כשבנדון מסתפק בהפניה לפסק הדין ברע"א 5101-10-11, היפה גם כיום ,בשנויים המחוייבים), זאת במשולב ובמצטבר להתנהלות המערערים שנמנעו מתשלום חיובי הוצאות שנפסקו כנגדם בשתי החלטות ביניים (כשבין השיקולים שפורטו מתקיימים יחסי גומלין), בדין קבע בית המשפט קמא על חיוב בערובה.

5.גם שיעור הערובה שנקבע, אשר אינו שעור גבוה כלל בנסיבות, מקטין עד מאוד וכשלעצמו את החשש כי בקביעת החיוב תיפגע זכות הגישה של המבקשים לערכאות בנסיבות, זאת אפילו אם בוחנים אינטרס זה במנותק מהאינטרסים העומדים מנגד, לרבות אינטרס הנתבע להבטיח הוצאותיו בהליך אליו נגרר.

6.להדגיש כי התנהלות המבקשים, אשר נמנעו מתשלום הוצאות שנפסקו לחובתם בשני הליכי ביניים ואף נמנעו מלהציג כל הסבר בענין ,או לתקן מחדלם האמור- לא בפני בית משפט קמא ואף לא עובר לבקשתם הנוכחית, פועלת בהכרח לחובתם, מצביעה על הקושי שבפניו עשויה לעמוד המשיבה, אם תידחה התביעה ותיפסקנה לטובתה הוצאות משפט ומטה את הכף לטובת החיוב בערובה, כפי שנפסק.

למותר להוסיף כי אין כל בסיס להנחה כי צד המחויב בהוצאות, מצופה כי ישלמם רק במסגרת הליכי הוצל"פ הננקטים נגדו ,כמשתמע מטיעוני המבקשים בבקשה.

7.לאור התוצאה ומשלא נדרשתי לתגובת המשיבים, אמנע מקביעת חיוב בהוצאות.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: